החלטה בתיק רע"א 8724/10

            לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא א' אברהם) ברע"א 14428-10-10 מיום 3.11.2010, בו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (השופט א' בולוס) בת.א. 11394-01-09 מיום 14.9.2010, בה נדחתה בקשתם של המבקשים להאריך את המועד שנקבע בהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפינוי הנכסים שבנדון על ידי המבקשים עד ליום 3.3.2010.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.         כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ביום 12.9.2007 חתמו הצדדים על שני הסכמי מכר במסגרתם מכרו המשיבים למבקשים שתי דירות שנבנו על חלקת מקרקעין בנצרת (להלן בהתאמה: ההסכמים ו-הנכסים) בעד תמורה של 460,000 ש"ח. המבקשים התחייבו על פי ההסכמים לשלם למשיבים את התמורה בשני תשלומים, בימים 10.1.2008 ו-10.8.2008. בפועל שילמו המבקשים סכום של 81,160 ש"ח בלבד ביום 16.2.2008. משכך, הודיעו המשיבים למבקשים במכתב מיום 16.9.2008 על ביטול ההסכמים ודרשו את פינויים של הנכסים, שנמסרו לחזקתם של המבקשים על אף שטרם שולמה מלוא התמורה. המבקשים לא פינו את הנכסים ומשכך עתרו המשיבים לבית משפט השלום בתובענה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין.

2.       בישיבת בית משפט השלום מיום 31.12.2009 הסכימו הצדדים כי המשיבים יאפשרו למבקשים להשלים את תשלום התמורה עד ליום 3.3.2010 (להלן: המועד המוסכם), שאם לא כן יפנו המבקשים את הנכסים. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. ברם, המבקשים לא שילמו את מלוא התמורה עד למועד זה והגישו רק ביום 27.4.2010 בקשה לבית משפט השלום להארכת המועד המוסכם לתשלום התמורה. כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, בבקשה להארכת מועד טענו המבקשים כי הם פנו לבנק לצורך קבלת משכנתא, באמצעותה התכוונו לשלם את מלוא התמורה, אולם האישור התעכב מטעמים טכניים שאינם תלויים בהם. לטענת המבקשים האישור מטעם הבנק ניתן להם רק ביום 8.3.2010 שאז הם המציאו לידי המשיבים את האישור. ברם, המשיבים סירבו להארכת המועד המוסכם שכן לטענתם המבקשים "שיטו בהם די". עוד טענו המבקשים כי ביום 7.3.2010 הם היו מעורבים בתאונת דרכים דבר שהכביד על הטיפול בקבלת המשכנתא. המבקשים טענו כי מכרו את בית מגוריהם הקודם והשקיעו כספים בשיפוץ הנכסים ומשכך פינויים יסב להם נזק כבד ויגרור תוצאה בלתי צודקת.

3.         בית משפט השלום הפנה בהחלטתו להחלטה של השופט ע' פוגלמן בבר"ם 10823/07 נורסטאר בע"מ נ' עמותת "פעולה ירוקה" (לא פורסם, 30.12.2007), בה סקר את ההלכה המנחה והשיקולים שצריך בית המשפט להביא בחשבון בבואו להחליט בבקשה להארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט, לרבות מועד שנקבע בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין. בית משפט השלום הטעים כי בהחלטתו הנ"ל של השופט פוגלמן נקבע כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו הטבועה להאריך מועד במקרים יוצאי דופן והיא תופעל כאשר הארכת המועד נחוצה לשם מניעת אי-צדק משווע, למשל כאשר קיימות נסיבות שאינן בשליטת החייב לבצע את פסק הדין אשר מונעות ממנו לקיימו בעיתו.

4.         בית משפט השלום קבע כי בנסיבות העניין לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות את הארכת המועד. כך, הדגיש בית משפט השלום כי תאונת הדרכים לה טוענים המבקשים אירעה לאחר המועד שנקצב בפסק הדין. עוד ציין בית משפט השלום כי לטענה לפיה העיכוב באישור המשכנתא נבע מקשיים טכניים לא נתמכה בתצהיר מצידו של הבנק ואף לא הוצגה ראיה אובייקטיבית לכך. מעבר לכך, הטעים בית משפט השלום כי מצופה מבעל הדין להגיש את הבקשה לדחיית המועד לפני תום המועד ולא לאחריו, זאת בהפנותו להחלטתי ברע"א 6241/08 חדד זילבר נ' אהרוני (לא פורסם, 17.11.2008). בית משפט השלום הדגיש כי על אף שהמשיבים "מחלו" למבקשים במסגרת הסכם הפשרה על העיכוב בתשלום התמורה, הרי שהמבקשים המשיכו בהתנהלותם ולא הקפידו על מילוי התחייבויותיהם בהתאם לפסק הדין וגם בכך יש להצדיק את דחיית בקשתם להארכת המועד. בית משפט השלום ציין כי על אף שמשמעות דחיית הבקשה להארכת מועד היא פינויים של המבקשים מהנכסים, הרי שאין בכך לעלות כדי חוסר צדק משווע, שכן אילו היו פועלים המבקשים כנדרש וכמצופה מהם הרי שמלכתחילה לא היו נקלעים למצב בו הם איחרו את המועד לתשלום התמורה. המבקשים לא עמדו בנטל לשכנע את בית המשפט כי אי תשלום התמורה נובע מאירועים מיוחדים שהתרחשו לפני המועד המוסכם, שכן כל שהיה בפי המבקשים הן טענות כלליות חסרות כל תימוכין. באשר לטענתם של המבקשים כי המשיבים הם שהערימו קשיים בדרך לתשלום מלוא התמורה, קבע בית משפט השלום כי התנהלותם הנטענת של המשיבים אינה רלבנטית היות שעסקינן באירועים שהתרחשו בחלוף המועד המוסכם.

            כנגד החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.       בית המשפט המחוזי התייחס לטענותיהם של המבקשים בדבר חוסר הצדק המשווע בהחלטת בית משפט השלום בעקבותיה יאלצו לפנות את הנכסים, זאת לאחר שמכרו את ביתם הקודם והשקיעו כספים בשיפוץ הנכסים, אך בשל איחור קל לכאורה של חמישה ימים בלבד ביחס למועד המוסכם, שכן כבר ביום 8.3.2010 הציגו לטענתם את האישור העקרוני מטעם הבנק בעניין המשכנתא. ברם, בית המשפט המחוזי קבע כי בין מתן אישור עקרוני למשכנתא לבין העברת הכספים בפועל עשויים לחלוף עוד מספר שבועות. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אם הצליחו המבקשים לקבל אישור עקרוני מהבנק כבר ביום 8.3.2010 ואם היו נוקטים בשקידה סבירה וראויה כמצופה מהם מיד לאחר מתן פסק הדין, הרי שהיו יכולים לסיים במועד את ההליכים הנדרשים לשם קבלת המשכנתא. בית המשפט המחוזי הטעים כי טענתם של המבקשים לפיה העיכוב בקבלת האישור מהבנק נבע מטעמים טכניים שלא היו תלויים בהם, הינה טענה כללית שלא נתמכה בפירוט מתאים ובראיות. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות הקיימות הוא אינו סבור כי דחיית הבקשה להארכת מועד הינה בבחינת חוסר צדק משווע שכן המבקשים הביאו את התוצאה על עצמם בהתנהלותם המזלזלת. בסיפת דבריו ציין בית המשפט המחוזי כי תאונת הדרכים והתנהלות המשיבים להם טענו המבקשים כלל אינם רלבנטיים היות שאלו התרחשו לאחר המועד המוסכם.

          כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

6.       לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם בפסקי הדין של הערכאות הקודמות מצאתי כי טענות המבקשים במסגרת הבקשה שלפניי דומות לטענותיהם כפי שהועלו בפני הערכאות הקודמות ומשום כך לא מצאתי מקום לפרטן בשנית. יצויין כי המבקשים טוענים לכך שהאיזון שערכו הערכאות הקודמות בין הפגיעה הקשה שתיגרם להם בשל פינויים מהנכסים, לאחר שהשקיעו כספים בשיפוץ הנכסים, לבין האיחור הקל בתשלום התמורה ביחס למועד המוסכם, הינו איזון בלתי ראוי ואינו מידתי, ובמיוחד לאחר שאושרה המשכנתא המבטיחה את פירעון מלוא התמורה. המבקשים שבים וטוענים כי מיד לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים הם לא השתהו ופנו לבנק לשם קבלת משכנתא אולם ההליכים התעכבו שלא באשמתם, וחלק לא קטן מהעיכוב נבע בשל התנהלותם של המשיבים עצמם שלא דאגו למחיקת הערות אזהרה בדבר משכנתא כפי שהתחייבו לעשות במסגרת הסכמי המכר. משכך, טוענים המבקשים כי התנגדות המשיבים להארכת המועד עולה כדי חוסר תום לב במסגרת היחסים החוזיים שבין הצדדים.

7.       המבקשים טוענים עוד כי בנוסף לסכום של מעל ל 80,000 ש"ח ששילמו כבר למשיבים הם הפקידו מבעוד מועד 60,000 ש"ח מכספם בידיו הנאמנות של בא כוחם ובצירוף לכספי המשכנתא שכבר אושרה יש בכך להבטיח את תשלום התמורה ללא עיכוב נוסף. לכן, לטענתם,  באיזון הכולל דחיית בקשתם להארכת המועד תגרום להם לאי צדק משווע. לטענת המבקשים שיקולי הצדק בנסיבות העניין מטים את הכף לטובתם.

דיון והכרעה

8.       לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

9.       כידוע,          הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי      633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. סבורני, כי בנסיבות המקרה דנן המבחנים הללו אינם מתקיימים מהטעמים המפורטים להלן.

10.     סוגיית הארכתו של מועד שנקבע על ידי בית המשפט, גם כאשר עסקינן במועד שנקבע בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, אינה סוגיה משפטית חדשה או סוגיה בה קיימת אי בהירות באשר להסדרים המחייבים. סוגיה זו הובהרה היטב בפסיקתו של בית משפט זה, כמו למשל בבר"ם 10823/07 הנ"ל בו נסקרו ההלכות המנחות והרלבנטיות בנושא שבנדון, ואשר עליו השתיתו הערכאות הקודמות את פסיקתן בעניין דנן. משכך, עסקינן לכל היותר בשאלת יישומם של הכללים שנקבעו בפסיקה בשאלת הארכת מועד כאמור על נסיבות המקרה הקונקרטי, ומשכך יש לקבוע כי הבקשה מתמקדת בדלת אמותיהם של הצדדים ותו לא. על כן אין בבקשה שלפניי כדי לגבש שאלה עקרונית או משפטית שבעטייה ראוי ליתן למבקשים רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

11.     בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. סבורני כי פסיקתן של הערכאות הקודמות נכונה, ראויה ולא דבק בה כל רבב. הערכאות הקודמות לא התעלמו מהנזק שעתיד להיגרם למבקשים בשל פינויים מהנכסים, אולם נדמה כי באיזון הכולל זוהי התוצאה המתבקשת נוכח היחס המזלזל שהפגינו המבקשים בקיום התחייבויותיהם כלפי המשיבים. הערכאות הקודמות לא התעלמו מהסברי המבקשים לעיכוב שחל בתשלום התמורה ביחס למועד המוסכם, אולם הסברים אלו נדחו מאחר והמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח טענותיהם וגם מאחר שהאירועים עליהם התבססו חלק מטענותיהם אירעו לאחר המועד המוסכם. בנסיבות אלה, משהמבקשים לא יכלו לבסס נסיבות המצדיקות את אי עמידתם במועד המוסכם בהתאם להלכה הנוהגת, הרי שבדין קבעו הערכאות הקודמות כי אין למבקשים אלא להלין על עצמם. לכל הפחות היה על המבקשים להגיש בקשה לדחיית מועד לפני חלוף המועד המוסכם ולא להעמיד את המשיבים ואת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. ודוק, גם זאת לא טרחו המבקשים לעשות במועד הראוי והמתאים לכך. לעובדה כי המבקשים הפקידו בידי בא כוחם סך של 60,000 ש"ח נוספים אין כל רלבנטיות שכן עד למועד המוסכם היה על המבקשים להעביר לידי המבקשים את מלוא התמורה ולא רק את חלקה.

12.     אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים איני עושה צו להוצאות.